appstore

לארי שמאי יש כמה דעות קיצוניות בשבילכם

על יגאל עמיר, על פרשיית המין של אייל גולן, על קריאת 'נאצים' במגרשים ועוד
רז שכניק
7 לילות פורסם ב-14.02.14
bigfont smallfont print

לארי שמאי, נוסע מתמיד למשחקי הפועל ת"א באירופה, יש נוהל קבוע כשהוא עולה לטיסה עם הקבוצה. "אני תמיד נכנס אחרון עם השקיות מהדיוטי, רואה את סלים טועמה וישר צועק, 'דיילת, מחבל על המטוס! למה הביטחון נכשל?' כשאוהדי מכבי שרים 'הפועל חיזבאללה', אני מרוצה, כשהם שרים: 'סלים טועמה מחבל', אני מאושר".

ארי שמאי | צילום: יונתן בלום

בחייך, זה מגעיל גם אותי כאוהד מכבי.

"זה לא נורא. הוא הרי לא מחבל. הוא לא היה מתנגד להיות יהודי אם היו שואלים אותו, והוא בכלל נוצרי".

וקריאות 'נאצי' או 'שתהיה שואה למכבי'?

"אין ניצולי שואה בבלומפילד, עזוב אותך, כן? זה בהומור. זה לא שאתה בא לכנס ניצולי שואה וצועק 'נאצי'. כשצועקים, 'שתהיה שואה למכבי', ברור לחלוטין שאף אחד לא מתכוון שייקחו את כל האוטובוס של מכבי ואוהדיה ויכניסו אותם לברגן־בלזן".

יש לך הזדמנות להתוודות אחת ולתמיד: האם ציירת צלבי קרס על המכונית של יו"ר מכבי ת"א שמעון מזרחי ב־1993, אחרי אובדן האליפות בגליל?

"שטויות. הגעתי לקבל את פניהם של שחקני מכבי עם אוהדי הפועל אבל בחיים לא עשיתי את זה. להפך, אני ייצגתי את אחד הנערים שצייר על המכונית. הדבר הכי גרוע שעשיתי לאנשי מכבי, יחד עם חברים, הוא להזמין פיצות מדי פעם לאנשי ההנהלה שלהם. לצייר צלבי קרס? בחיים לא. גם כי זה לא יפה וגם כי אני אשכנזי פחדן".

ארי שמאי מבסוט. בלי סמים, בלי תקריות, בלי פגישות עם המשטרה מהצד הלא נכון של הניידת, נשוי באושר, כדבריו, אחרי רווקות נצחית, וגם כוכב טלוויזיה, מעמד שהגיע אליו בזכות השתתפותו בדוקו־ריאליטי של הוט 'גולסטאר' ומעכשיו גם ב'חדשות הבידור'. כשמדובר בו, השקט הזה רחוק מלהיות מובן מאליו. עו"ד שמאי תיפקד עד ממש לא מזמן כמגנט לצרות מכל מיני סוגים. מעצר, מכות, סמים, אינסידנט ביזארי שבו נפגעה תינוקת בשוק מסכין שהשליך על מישהו אחר.

איך הכל נדבק אליך?

"חמש שנים לא נדבק אליי שום דבר, מה אתה רוצה? זו הייתה התקופה הארורה בחיי, שבה השתמשתי בסמים חוקיים. אתה לא יכול לנתק את הדברים האלה".

מתי התחלת?

"בפעם ראשונה שנגעתי בסמים הייתי בן 36".

איזה סוג?

"קוקאין. בג'וינט ראשון נגעתי שנתיים אחר כך. ואז איתרע מזלי, התחלתי לייצג את האנשים שייסדו את ענף החגיגת בארץ והייתי הולך עם כמויות שאתה רואה רק בסרטים של המאפיה. 2005 עד 2010 היו השנים הרעות שלי".

באיזו תדירות השתמשת?

"זה התחיל בפעם־פעמיים בשבוע, בלילה. אחרי זה בכל ערב ובהמשך הייתי גונב קצת בצהריים. היה לי את זה בחינם, ואת החומר הכי טוב, אז הגעתי לצערי למצב שאני עושה את זה כל הזמן. יומיים חוגג, יומיים ישן".

והעבודה בבתי המשפט?

"במקרה הטוב, אני מוצא את עצמי בשבע בבוקר עם בחורה כלשהי בדירה, שולח פקס לבית המשפט שאני חולה ולא יכול לבוא, ובמקרה הרע גם לא אכפת לי - לא שולח פקס. אתה לא ג'אנקי, זוהר ארגוב, שתוקע הרואין. אז לא רואים. כלפי חוץ, כתבתי בעיתון ושידרתי ברדיו, ומי שלא היה קרוב אליי לא יכול היה לשים לב לזה. אבל הגעתי לתקופה רעה שגם 100 שקל בכיס לא היו לי. לקוחות עזבו. היו לי חרדות איומות בלילה. אם יהיה לי ילד, אמליץ לו לא לעשות סמים".

איך נגמלת?

"באותן שנים כל תל־אביב הייתה מסוממת מחגיגת לסוגיו. בתי קפה היו פתוחים עד שבע בבוקר כי זה חומר שגורם עוררות. אני לא הייתי מכור פיזית, אלא נפשית. קוקאין בכמויות שאני צרכתי עולה 50 אלף שקל בחודש, ולא היה לי. ואז פגשתי את ירדן, שאמרה לי שאם היא תראה אותי עוד פעם אחת עם משהו כזה, היא תעזוב אותי. מ־2010 אני כבר לא משתמש".

את ירדן, 27, אשתו מזה כמעט שנתיים, הכיר שמאי, 49, בבית המשפט. בקרוב תתחיל התמחות בפרקליטות. "היא גם כדורסלנית שמשחקת במכבי חדרה ואני נורא גאה בזה".

הפרש גילים לא קטן.

"אתה יודע מי יוצא עם צעירות?"

נו?

"מי שיכול. ומי שאומר שזה פתטי - מקנא".

הקשר עם ירדן סימן עבור שמאי את סוף השנים הרעות. והן אכן היו רעות לתפארת. נקודת השפל של חייו הגיעה בינואר 2009. הוא נעצר בחשד לביצוע עבירות מין לאחר ששמו נקשר לפרשיית ניצול קטין. ואם זה לא מספיק אז בחיפוש בדירתו נמצאו 170 כדורי חגיגת. המשטרה ניקתה אותו במהירות מכל חשד בפרשת הקטין, אבל שמאי עבר טלטלה חריפה. "התקשורת ניסתה לייחס לי מעשה מגונה, טענו שאני חלק מהאנשים שנעצרו למרות שלא ראיתי אף אחד מהם מעולם, למעט אחד שהיה לקוח שלי. מעולם לא פגשתי את הנער ההוא. התיק נסגר מחוסר אשמה, לא חוסר ראיות. יכולתי לתבוע, כמו אדם שוב שקיבל מיליון שקל מכלי תקשורת שונים, אבל לא רציתי לחזור לטראומה".

גם היום אתה נשמע נסער.

"כי נעשה לי עוול משפטי־תקשורתי הכי גדול שיכול להיות. הרי אני ביקשתי להסיר את צו איסור הפרסום ולחשוף את שמי יום־יומיים אחרי זה. אני חושב שרק הפרעת האישיות שלי נתנה לי לקחת את זה באופן קל יחסית קל. מישהו אחר יכול היה להתאבד. הרגשתי שלא משנה מה אצליח להוכיח, נגמרה לי הקריירה. אבל קיבלתי המון חום ואהבה מהרבה אנשים, אמי ואחיותיי, משפחת לב המדינה ורדיוס, של דוד ואבי בן בסט, שנתנו לי גב ברגעים קשים, ובעיקר האיש הקדוש עו"ד אבי חימי, שמעבר לסיוע המשפטי היה לצידי באופן מרגש עד דמעות".

בכל זאת, איך שמך נקשר לזה?

"אני לא מתבייש בדברים שעשיתי. אני אדם ליברלי, וזה עניין של צנעת הפרט. אם לא הייתה לי אמא, עד 120, ואישה, יכול להיות שהייתי מדבר על זה יותר. אגיד רק דבר אחד: במסגרת הליברליות שלי התנסיתי בכל מיני דברים בחיים, שום דבר לא היה פלילי ושום דבר לא היה בלתי מוסרי. אני מעדיף שלא לדבר על רגעים אינטימיים".

זכותך.

"זה מביך אותי. זו אחת הסיבות שבגללן לא הלכתי ל'מחוברים', שפנו אליי לפני 'גולסטאר'. הסתובבתי שבוע עם מצלמה, הבאתי חרא חומרים. אני יכול להתפשט פיזית, עד היום זה החלק הכי יפה ב'גולסטאר' ואני נורא גאה בו. אבל נפשית אני לא מתפשט. העיקר שהפרשה האיומה הזו מאחוריי".

אבל לא אדם כארי שמאי יפספס נקודת אור גם באחת הטראומות של חייו. "3,000 אוהדי מכבי שרו לי אז בדרבי. אתה יודע איך נהניתי? ידעתי שזה לא נכון והגשמתי חלום. את יוסי אבוקסיס לא קיללו ככה".

שנה קודם לכן הוכה קשות סמוך לתחנת רדיו לב המדינה בראשון־לציון. עד היום התוקפים לא נתפסו. "יש לי חבר טוב שאומר שאם יתפסו אותם, הם יקבלו 30 שנה. 10 על המכות ו־20 על זה שלא הרגו אותי".

אבל מי היה רוצה לכסח אותך ככה?

"עד היום, הדבר שהכי מסקרן אותי זה לדעת מי הם. הם היו שני אנשים עם כובעי מצחייה. עד היום אני עובר בשוק הכרמל, חצי מהאנשים נראים לי כמו אלה שהרביצו לי. דפקו לי מכות בגולגולת עם אלות. רדפתי אחריהם, רציתי לראות מי הם, הם חזרו ונתנו לי עוד, התבוססתי בדמי. נשארה תמונה. אליקו החמוד בדיוק עבר, צילם אותי".

הייתה לך התבטאות חריגה באותה תקופה?

"היה איזה דיון על למה אוהדי בית"ר לא כיבדו את דקת הדומייה לזכר קורבנות הפיגוע במרכז הרב, ואני אמרתי שהיה צריך לעמוד, אבל שההתאחדות לכדורגל תשאל את עצמה למה היא לא הנהיגה דקה דומייה גם לזכר ההרוגים בשפרעם, שנרצחו על ידי נתן זאדה בזמנו. אבל אלה לא אוהדי בית"ר. זה לא דפוס הפעולה שלהם.

התראיינת אז חבוש וחבול . מה הקטע ?

"אני רודף כותרות, זו האמת. הרי כל הזמן חוטפים מכות ויכולתי לא לצאת לכל העיתונאים. אבל אמרתי, 'מה, אני אפספס את זה?' מודה".

זה הזכיר את התקיפות בפרשת דודו טופז.

"אני יודע ששאלו את דודו עליו השלום אם שלח אנשים נגדי והוא אמר שממש לא. היינו ביחסים טובים. אבל לפי דעתי הוא קיבל את הרעיון מהמקרה שלי. הוא כנראה אמר, 'וואלה, באים אנשים, חובטים במישהו באלות, אולי גם אני אשלח מישהו'".

והיה הסכין שזרקת בטעות על תינוקת.

"זה המקרה הכי עצוב בחיים שלי. הייתי חולם על זה בלילות. זו הייתה תקופה רעה שלי. ישבתי בשוק בראשון ואיזה אוהד של מכבי חיפה זרק לי מילה לא במקום. זרקתי מה שנראה לי כמו מצית כחולה והתברר כסכין. עד היום, בסלואו מושן, אני רואה את זה מתגלגל ופוגע בתינוקת. התמוטטתי בבכי. שילמתי למשפחה 11 אלף שקל והעיקר שהיא בריאה".

שמאי הולך ברחוב ולא מאמין שזה קורה לו. מי שכבר שנים מסתובב עם כתר קוצים מתבקש להצטלם עם ילדים ברחוב כאילו היה שילוב של יובל המבולבל עם מיכל הקטנה, ולא מי שכונה פרקליטו של השטן בגלל הייצוג שהעניק ליגאל עמיר בתביעתו להעמיד צאצאים.

"אחד הדברים הכי טובים שקרו לי ב'גולסטאר' הם החום והאהבה שאני מקבל ברחוב. מכיוון שאני איש חם, אני גם עוצר ליד כל אחד ומחבק את האנשים. חוץ מזה התבגרתי עם השנים. אני כבר לא יוצא נגד כולם כמו פעם. הפכתי לחצי קוקסינל".

כשאנחנו יושבים מגיעה מישהי מהשולחן הסמוך ומזכירה לשמאי איפה הוא נמצא. "איך, איך אתה יכול לייצג את יגאל עמיר?" הוא לא מתבלבל. "אם הייתי מייצג ראשי משפחות פשע גם היית כועסת עליי?"

והנמשל?

"אני בעד זכויות האדם, גם של עמיר. אם הייתי מפחד לקחת את הייצוג שלו, לא הייתי יכול להסתכל על עצמי במראה. אריאל זילבר אמר שאין להפלות את עמיר מול כל רוצח אחר ואני חושב ש־70 אחוז מהציבור סבורים ככה. כל מיני אידיוטים ניסו פעם לייחס לי אמירה כאילו אני בעד שחרורו של יגאל עמיר. בולשיט. אני פשוט נגד אפלייתו מול כל אסיר אחר. כשטענתי בבית המשפט העליון בעד זכותו להביא ילד, אמרתי לחבר השופטים שאני לא יודע אם מורשתו של רבין הייתה דמוקרטיה, אבל אם כן, אז כדאי לכבד אותה ולא להפלות בינו לבין כל אסיר אחר".

איך נוצר הקשר ביניכם?

"עמיר התקשר אליי לפני עשר שנים. ישבתי עם אמי הנהדרת באוטו וביקשתי שיתקשר מחר כי לא ידעתי איך היא תקבל את זה. הוא חזר אליי ושאל, 'תגיד, התגברת על הבעיה המצפונית לייצג אותי?' עניתי לו שהתגברתי על שתי הבעיות. ואז הוא שאל: 'מה השנייה?' אמרתי לו: 'אתה תימני'. השתררה שתיקה מעברו השני של הקו. אמרתי לו, 'סליחה יגאל, מה, איבדת את חוש ההומור בכלא?' והוא ענה: 'אם לא היה לי חוש הומור, הייתי לוקח אותך?'"

אתה בקשר איתו עכשיו?

"הוא מתקשר מדי פעם. מסיים עוד מעט לשבת 20 שנה בכלא, שומר על מצב רוח טוב בדרך כלל".

הוא ישתחרר אי פעם?

"אני מניח שעוד כמה שנים תוגש עתירה נגד התיקון לחוק שאוסר על שחרור רוצחי ראשי ממשלה ממניעים אידיאולוגיים. מקווה שלבית המשפט העליון יהיה אומץ לפסוק שהתיקון לחוק הוא בלתי מידתי ונוגד חוקי יסוד. הרי אם חס ושלום ירצחו אותך, הרוצח ישוחרר יום אחד. עכשיו תגיד לי למה רבין יותר חשוב ממך לקרוביך? אני איש שמאל רדיקלי וחושב שהפשע העיקרי בהסכמי אוסלו הוא שמדינת ישראל לא מימשה אותם. ברור שאני נגד ההתנקשות בחיי רבין, אבל היא לא מנעה את השלום. כי מי שהחליף את יצחק רבין לא היה מאיר כהנא, אלא שמעון פרס. למה הוא לא עשה שלום? השמאל מכסה את ערוותו ומאשים את יגאל עמיר".

אז רוצחו של רבין צריך לצאת לחופשי?

"קוצבים את עונשם של אסירי עולם ששפוטים על רצח ל־30־35 שנה והם משתחררים אחרי 25 שנה בערך. אני לא מבין למה צריך להפלות אותו מול כל רוצח".

אז עמיר צריך לצאת לחופשי בעוד חמש שנים בערך?

"כן, נו. הוצאת את זה ממני".

נולד בתל–אביב. אמו, מורה לאנגלית, עסקה בעבודות תרגום. אביו היה מהנדס מזגנים. לשמאי שני אחים מנישואיו הראשונים של אביו. גדל ברחוב בארי במרכז העיר וספג מאביו ספקנות תמידית כלפי הכל. "הייתי ילד אוהד הפועל יחיד בין עשרות אוהדי מכבי. או שכבר היה לי אופי מחושל כך שיכולתי לעמוד נגד לחץ חברתי, או שזה מה שחישל אותי, או שני הדברים יחד".

היה ילד שמנמן עם משקפיים, "שלא היה לו שום סיכוי להצליח עם הכוסיות של המחזור. אבל הבנות אהבו אותי, כי הייתי מצחיק ומשוגע. מרדן ומתחצף למורים, שלוש שנים הייתי על תנאי בתיכון חדש, הייתי ברדקיסט".

ואחרי כל זה, המילה שמוציאה אותו משלוותו היא פרובוקטור, "אני מוחה נגד האשמתי בדווקאיזם. נכון, יש לי עמדות חריגות שמעולם לא היססתי להביע. אלה לא פרובוקציות. מה שכן, אני נון־קונפורמיסט".

מאיפה זה הגיע?

"צריך להודות להורים שלי על זה, כי אבא היה איש שמאל ותמיד שנא עסקנים, כמו גם אמא שהייתה ימנית. היא אמרה לו, 'אתה תגיד לו איזה קבוצה לאהוד ואני אגיד לו באיזה מפלגה לתמוך'. ככה יצאתי ילד ימני, אוהד הפועל. הייתי הולך להפגנות בנוער התחייה בגיל 17. מוכן גם היום לתחרות מול כל איש חרות ובית"ר על שירי המחתרות. ניצחתי את מיכאל קליינר בתחרות כזו. מנחם בגין, בעיניי, הוא הבן אדם הכי קדוש שהיה פה אי פעם, והעבודה היא מפלגה מתועבת".

למי הצבעת בבחירות האחרונות?

"דעם. מפלגה ערבית־יהודית אמיצה. אני שונא את האמצע שיושבים על הגדר. אני מאוד מעריך את הימין האידיאולוגי. את ד"ר אריה אלדד, את בנט פחות, אבל אני מת על הכיפות הסרוגות. גם אם הם טועים, הם אנשי אמת. הם לא אנשי מפלגת העבודה, ששרים לשלום ועושים מלחמות".

התגייס לחטיבת הנח"ל, על הקו בלבנון. "בגלל הצבא הפסדתי את הניצחון של הפועל בימק"א על בית"ר, 1:3. בשנה האחרונה בלבנון כבר לא עשיתי כלום. הייתי קם ב־12, השתלטנו על בית ספר, השתזפנו רוב היום".

סיים משפטים באוניברסיטת תל־אביב. "בעיקר ישבתי עם חבר'ה בקפיטריה, והממוצע שלי הוא 69.19. כשקיבלתי את התואר, לחצתי על הבמה את ידו של פרופ' רוזנצוויג עליו השלום ואמרתי לו: 'גאה להגיד לך שאני התלמיד עם הממוצע הכי נמוך פה, 69.19'. הוא אמר לי, 'אני אבדוק, ואם זה לא נכון, תקבל מכתב'. עד היום לא קיבלתי מכתב".

באחרונה ייצג את אחד החשודים בפרשת אייל גולן, איש תקשורת ששמו נאסר לפרסום ויצא מהפרשה ללא כתב אישום. הוא מנוע מלדבר על מרשו, אבל יש לו דעה נחרצת - ולא פופולרית, כמה לא מפתיע - על ההדים שעוררה הפרשה. "אני לא נמשך, למשל, לזה ששני גברים ביחד מקיימים יחסי מין עם בחורה אחת, לא כל שכן אבא ובן. לא נתפס לי. מצד שני אני ליברל, אנשים רוצים? שיעשו. קו הגבול היחיד צריך להיות החוק. ברגע שהקו הוא נורמות מוסריות חברתיות, לכל אחד יש את שלו. אני לא שופט. אם המחוקק קבע שהגיל הנכון הוא 16, אז שיהיה 16".

אז שום דבר בפרשה הזו לא מפריע לך?

"לי מפריע שאייל גולן אמר בראיון אצלכם שהוא יעקור את הדלת של הילדה שלו כדי שלא תהיה עם גברים. מפריעה לי הצדקנות של כולם וגם של אייל גולן. אתה לא יכול להבין כאלה שינסו לקיים יחסי מין עם הבת שלך, אבל הבן שלך בגאווה, זה בסדר? אנשים, גם פמיניסטיות קיצוניות וגם אייל גולן, רואים בקיום יחסי מין אקט של משחק כדורגל. כלומר, הגבר ניצח והאישה הפסידה. זה שוביניזם בעיניי. אני רואה במעשה האהבה משחק שבו כולם מנצחים".

תיכף תגיד שלדרבי חוקים משלו.

"דווקא יש סיפור טוב מהכדורגל בנושא הזה. למאמן נודע, שאני לא אזכיר את שמו, הייתה בת מאוד יפה, בערך בגיל 19. היו אומרים לו כל הזמן שהיא מזדיינת, אז הוא היה עונה: 'מאחל לשונאים שלי שהבנות שלהם לא יזדיינו'. מפה אני בא. אם אישה מקיימת יחסי מין באיראן, סוקלים אותה בכיכר העיר. בדנמרק היא כאחד האדם. אנחנו, גיאוגרפית ומנטלית, באמצע. לא סוקלים אותה, אבל אומרים שהיא מזדיינת. אנשים אומרים, 'כשתהיה לך ילדה תדבר אחרת'. מבטיח לך שלא. מה עושים אישו כזה גדול ממעשה האהבה? מה קרה? נהיינו חברה פוריטנית".

אבל עלתה כאן תמונה מגעילה של חבורת גברים המנצלים נערות.

"לא יודע אם היה ניצול. כשמישהו מעסיק ילד ונותן לו עשרה שקלים לשעה במקום 22, זה ניצול. הדעה הזאת, שלפיה קיום יחסי מין כל כך מזיק, משותפת לאיראנים, פמיניסטיות וכן, גם לאייל גולנים".

אתה לא מזועזע מהנערות שבאות לקריוקי לערב אחד, עוברות מיד ליד וממיטה למיטה?

"אם היית רואה את זה בסרט על רוקיסטים היית מזדעזע? לא. היית רואה את הסרט והיית אומר 'וואו'. אני גם לא יודע בדיוק מה היה שם. מה שמפריע לי בפרשה זו הנטייה הישראלית לרמוס את מי שנמצא במצב לא טוב. אני, אם גדול שונאיי ייתקל בבעיה, אעזור לו. נשבע לך".

אז מהומה על לא מאומה?

"מה חשבו כל הצדקנים שעכשיו לא נותנים לו להופיע בערוץ 2 או מול ועדי עובדים? שבזמנו הפנוי אייל גולן מתנדב במרכז לנפגעות תקיפה מינית בעפולה? מפריעה לי הצדקנות. בעיניי, המנהיג הרוחני הכי גדול בעולם היה ישו, שאמר, 'מי שלא חטא מעולם, שיזרוק את האבן הראשונה'. הוא היה רב יהודי רפורמי גדול, והלוואי שהיו לנו היום כאלה".

גורי אלפי והחשפנית המבוגרת?

"לא יפה לצחוק על כיעור של בחורה ולרדת על מישהו חלש. מעבר לזה, אני חושב שחשפנות זה ביטוי של פמיניזם. שכן מה זה אומר? זכות האישה על גופה ולא זכותה של שלי יחימוביץ' על גוף של אישה אחרת".

יכול להיות שעברנו לקיצוניות השנייה של שמרנות יתר?

"נחום ברנע כתב אחרי רצח רבין, שעצרו כל איש ימין ברחוב שרק עמד ושר התקווה, שאנחנו מדינה שנעה בין מעשה חסר לתגובת יתר. בנושא של אלימות נגד נשים, היו שנים שהיה מותר הכל. עכשיו אנחנו מפחדים לנשום".

את העונה השנייה של 'גולסטאר', שבה הוא משתתף, שמאי בוחר לראות בדיליי של חמישה פרקים. "בגלל החרדות שלי. אני תמיד מפחד שלא אצא טוב, ובסוף יוצא טוב. לדעתי בכל האשכנזים האינטליגנטים יש מידה מסוימת של חרדות".

תסביך שואה?

"היה לנו את זה הרבה לפני השואה. לאו דווקא צריכים להאשים את הגרמנים בכל דבר. הרי 2,000 שנה כבר רודפים אחרינו עם קוזאקים, עם סוסים, ואונסים אותנו. אני גדלתי בבית כזה שיום אחד עשיתי מכשול מים לאיזה זקן ברחוב, אז ההורים שלי אמרו: 'אל תעשה את זה, כי אם הוא ייפול וישבור את הרגל, ניאלץ למכור את כל הדירות שלנו כדי לשלם פיצויים'. אתה מבין? אנחנו כאלה, חרדתיים".

משתמש בכדורים?

"לוקח לוסטרל עכשיו. החלפתי את הציפרלקס. אני לא מאמין בפסיכולוגים, אבל חצי עולם לוקח פרוזק".

נראה שזייפת פציעה ב'גולסטאר'. לשחקן בהפועל היית שוחט את הצורה.

"ממש לא. אין לי טענה שנתנו לצופים את ההרגשה כאילו הגזמתי בפציעה שלי, אבל נפצעתי באמת והתעצבנתי שלא יכולתי לשחק. הייתי גמור. 'גולסטאר' זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, על הזין שלי מה שיגידו. 'גולסטאר' עשתה אותי אנושי ואני לא רוצה לחזור אחורה".

הטחת קללות קשות באליל נעוריך, שייע פייגנבוים.

"התאכזבתי שהוא לא האמין שאני פצוע. הוא לא נתן לי גב. היה ריב קטן, לא משהו מיוחד. היום אנחנו כבר מתחבקים אבל הדבר שהכי שנוא עליי זה שלא מאמינים לי".

על מה אתה מתחרט בחיים?

"שנשלחתי לעשות כתבה על ערוץ הספורט, וכמו טמבל, ילד בן 27 שלא מבין את החיים, כתבתי שכל מה שהם מראים זה בדמינטון. ואז הייתי מחוק שם איזה 7־8 שנים. מצטער גם על הסמים, מצטער על זה שאני בן 50".

אה?

"אין לילה שאני לא חושב בו לפני השינה: 'איך העולם יתקיים בלעדיי?' הרי את האליפות של הפועל ב־88' אני זוכר כמו אתמול, אז ספק אם מחר אני חי. עברתי שני שלישים של חיים, וזה נורא בעיניי. שאלתי על זה את ד"ר אורי שוורצמן, הפסיכיאטר הנודע, שלקחתי אצלו את הכדורים בפעם האחרונה. הוא אמר לי, 'צריך לעשות ילדים'. אני מקווה מאוד שזה יעזור להתמודדות. האחיינים שלי כבר לא מוכנים לשחק איתי במשחקים האינפנטיליים שלי. עברתי משבר".

אז אתה הולך לעשות ילדים?

"אני רוצה ילדה. אחרי שהתחתנו, הרב אמר ש'בעזרת השם, בשנה הבאה בן זכר'. אמרתי לו, 'אם לאדוני יש קשר עם בורא עולם, ואם בורא עולם מתעניין בחיי הפרטיים, אפשר לסדר לי קודם נקבה?' הוא היה די בשוק. אני רוצה ילדה בת שש שתבוא עם צעיף אדום לבלומפילד ותקלל על הגדר".

footer