appstore

לידה

ללדת בקיסרי, להרגיש כמו בטבעי

בלידה קיסרית "עור לעור" מניחים את הילוד על חזה של האמא - ובמקביל ממשיכים בניתוח
אריאלה איילון
זמנים בריאים פורסם ב-06.10.13
bigfont smallfont print

שלושה ילדים ילדה מירב יהב, כל אחד מהם בגישה שונה. הבכור, הראל (8), נולד בלידה טבעית. אחריו נולדה הללי (5) בניתוח קיסרי. ואילו ליבי, בת 6 חודשים, נולדה בגישה חדשה, המשלבת טכניקה של ניתוח קיסרי ואיכות של לידה רגילה. Skin to Skin - עור לעור, זה שמה של הגישה החדשה, המאפשרת מגע גופני מיידי בין היולדת ליילוד.

הכל התחיל לפני כשמונה חודשים, זמן קצר לפני המועד המשוער של הלידה האחרונה. יהב (40), דוברת המרכז הרפואי העמק, הביעה בפני בעלה וצוות מחלקת היולדות את חששה מהלידה המתקרבת. "העובר היה במצב עכוז, ולכן ידענו מראש שגם הפעם, כמו בלידה הקודמת, איאלץ לעבור ניתוח קיסרי", היא מספרת. אבל הזיכרון הרע מחוויית הלידה הקיסרית גרם לה לחפש אפשרות שונה. "אמרתי לרופאים שאת נתוני הרחם שלי, שאינו מאפשר לעובר להסתובב, הם לא יכולים לשנות, אבל את חוויית הניתוק המיידי מהיילוד הם חייבים לתקן, למנוע ממני לעבור שוב את הקושי הבלתי נסבל הזה, שעומד בניגוד לחוקי הטבע, של הפרידה המיידית מהתינוק שלי. לא הייתה לי כל חלופה, אבל מה שידעתי בוודאות זה שעוד לידה קיסרית, במתכונתה הרגילה, יהיה לי מאוד קשה לעבור".

זמן קצר אחרי שפנתה לרופאים בבקשה שימצאו חלופה "ידידותית", הגיע לידיה הפתרון, באופן מקרי. "הזדמן לי לצפות בסרטון אוסטרלי, שהציג גישה חדשה שבה מיד אחרי הניתוח הקיסרי מניחים לדקות ארוכות את היילוד על החזה של האם ולא ממהרים 'לחטוף' אותו לתינוקייה. התאהבתי מיידית. ידעתי שבדיוק כזאת לידה אני רוצה", היא משחזרת.

הרופאים התלהבו

כבר למחרת הזדרזה יהב להראות את הסרטון לצוות, שלהפתעתה הביע לא רק התפעלות, אלא גם נכונות לאמץ בשבילה את הגישה. "הסכמתי כמובן להיות הנסיינית, בין היתר למען היריוניות אחרות שצפויות לעבור לידות קיסריות. ידעתי שמה שיהיה טוב ומספק בשבילי, יהיה טוב גם בשבילן. מאותה סיבה, כדי להקל על אחרות, אני גם נחשפת בכתבה הזאת".

לפני שמונה שנים היא הפכה לאם בפעם הראשונה, בלידה רגילה. "אחרי שניגבו אותו השכיבו אותו עליי, ויכולתי בנחת לראות אותו, להרגיש אותו ובעיקר להתחבר אליו. לקשר המיידי הזה, אם־תינוק, אין תחליף. זוהי האמת הטבעית הראשונית של כלל הנקבות, בני אדם ובעלי חיים. מקומו הראשוני של היילוד הוא בחיקה או בסביבתה הקרובה ביותר של אמא שלו", היא אומרת.

הלידה השנייה, שלוש שנים אחרי, תוכננה מראש כניתוח קיסרי. לכן, מספרת יהב, "לא הופתעתי מהצורך בניתוח, אבל עוד לא הבנתי את המשמעות הרגשית שלו. שום דבר לא הכין אותי למצוקה הנפשית שהתלוותה לקיסרי. הייתי בערנות מוחלטת כששלפו את הללי, הגישו לי אותה לנשיקה מרפרפת, ולמרות שהיא הייתה בסדר גמור, בלי כל מצוקה, מיהרו כנהוג להפריד בינינו. אותי השאירו בחדר הניתוח והיא הועברה לתינוקייה".

שמונה שעות ארוכות חלפו עד למפגש המחודש ביניהן. "זמן ארוך מדי. זמן כל כך מהותי לבניית קשר ראשוני הלך לאיבוד", היא מתארת בכאב. "הייתי כאובה ולא ניידת במיוחד. התעסקתי בכאב במקום לתת לה את כולי, ואת התסכול הזה, של הקשר החסר, נשבעתי שלא אעבור פעם נוספת".

חיבוק במהלך הניתוח

פרופ' ראיד סלים, מנהל חדרי הלידה בחטיבה לנשים ויולדות במרכז הרפואי העמק, אותה מנהל פרופ' אליעזר שלו, מתאר: "מירב פנתה אליי בבקשה מאתגרת למציאת פתרון למצוקה אמיתית. הייתי פתוח לרצונה, אם כי בפועל לא ידעתי כיצד ניתן לבצע את זה. ואז היא הציגה לי את הסרטון האוסטרלי. מיד נכבשתי, וכבר בלידה שלה יישמנו לראשונה את הגישה המאפשרת שילוב נפלא: בחלק הגוף העליון מתרחש מפגש ראשוני וממושך בין האם לתינוק, ואילו בחלק התחתון ממשיך בה־בעת הניתוח הקיסרי", מספר פרופ' סלים.

גישה זו, לדבריו, מצריכה היערכות מוקדמת והתארגנות לא פשוטה. "מדובר בהליך המאריך את הניתוח ומגייס בו־זמנית גם מרדים, מיילדת ורופא ילדים, שעובדים בסנכרון", הוא מסביר.

הלידה הקיסרית בגרסה האוסטרלית מתבצעת באופן הבא: "המנתח לוקח בחשבון שלידה כזו תצמצם לו את שדה הניתוח. ואז, דבר ראשון, את האלקטרודות של הא־ק־ג, המחוברות כרגיל לבית החזה של המנותחת, חיברתי הפעם לגב, מתוך מטרה להשאיר את החלק העליון חשוף למגע עם התינוק. בקיסרית רגילה מפרידים בווילון בין הראש לגוף כדי למנוע מהיולדת את הטראומה שבראיית החתך. הפעם הסטנו את הווילון קדימה, הורדנו אותו לכיוון הבטן, והיולדת יכלה לראות את הלידה ולא את החתך. כך קרה שאני והיא ראינו את התינוקת באותו רגע ממש", מתאר פרופ' סלים.

"ליבי נשלפה, נלקחה לשנייה לניקוי ומיד הונחה על הבטן העליונה שלי. בעוד הרופא מוציא את השליה ותופר את הרחם ואת הבטן, אני חווה רגעי אושר אמהי, בעלי לצידי והתינוקת שלנו במקומה הטבעי, על הבטן של אמא שלה", מתארת יהב את החוויה. כ־20 דקות נמשך המפגש הראשוני, ואז, בליווי אביה, הועברה הפעוטה לתינוקייה.

אילנית ברקוביץ', אחות אחראית על חדרי הלידה בהעמק, מרחיבה: "כמי שבעצמה ילדה פעם אחת בלידה טבעית ופעם שנייה לידת תאומים בקיסרית, הבנתי את החששות של מירב, ולא רק מהמקום המקצועי. יכולתי להתחבר למצוקה שלה וניסיתי למזער ככל שניתן את נזק הפרידה המיידית. בניתוח קיסרי רגיל, המיילדת נוכחת בחדר הניתוח ומקבלת בצורה סטרילית את היילוד שנלקח לעמדת ההחייאה. שם מנגבים אותו ונותנים לו את ציון האפגר (בדיקה שנועדה להעריך את מצבו של היילוד לפי חמישה מדדים: קצב הלב, נשימה, טונוס השרירים, תגובה לגירוי וצבע העור). רק אחר כך הוא מוגש לאם, לרפרוף קצרצר ונשיקה, ומועבר לתינוקייה. בניתוח הזה, לעומת זאת, הוולד מונח על האם, רופא הילדים בודק אותו בסביבת האם, ורק אחרי סיום הניתוח מפרידים ביניהם".

יהב מספרת: "שכבתי עם ליבי עליי זמן ממושך יחסית ויכולתי להכיר אותה, להתרשם מהפנים שלה, מהפרטים הקטנים. כשלקחו אותה כבר הייתי בשלה למהלך. מאוחר יותר, כשהעבירו אותי למחלקה, הביאו אותה, והקשר שכבר נוצר בינינו המשיך".

ערך נוסף ללידה כזו מצאה יהב בדיעבד: "כיוון שהכרתי אותה כבר, הייתי מחויבת אליה יותר מאשר לכאבים שלי, וזה הביא אותי להחלמה מהירה בהרבה לעומת הפעם הקודמת".

מרבית הפרוטוקולים הרפואיים הנהוגים בחדרי הלידה בכמעט כל בתי החולים מחייבים הפרדה מהירה בין היולדת ליילוד, מיד בסיום הניתוח, בין היתר לשם מניעת זיהומים. נוהל זה מונע מהאם את ההנקה הראשונית החשובה. בהעמק ובבתי חולים נוספים מצאו דרך להתגבר על המכשלה: הם מאפשרים ליולדות בקיסרי לשאוב חלב כבר לפני הניתוח או ממש בסיומו, ומאכילים בו את התינוק. זאת משום שהקולוסטרום, חלב האם הראשוני, מועט בכמותו אך עשיר בנוגדנים ובחומרי בניין מזינים וחיוניים. הוא חיוני ליילוד כמנת המזון הראשונית שלו - וגם לתחושה האמהית.

footer