appstore

מכת הפוספטים של כיל

ועדה ממשלתית, שמסקנותיה נחשפות ב"ידיעות אחרונות", ממליצה להגביל את כריית הפוספטים של כיל | רווחי החברה בתחום בשנתיים האחרונות: עד 2 מיליארד שקל לשנה
מאת עמיר בן־דוד
ממון פורסם ב-16.06.13
bigfont smallfont print

אחרי הגדלת המיסוי על הגז והנפט והרחבת התמלוגים על כריית האשלג בים המלח, מדינת ישראל מתקדמת עוד שלב בשמירה על אוצרות הטבע שלה. הפעם על הכוונת: סלעי הפוספטים, שמניבים לכיל (כימיקלים לישראל) רווחים עצומים.

ל"ידיעות אחרונות" נודע כי ועדה ממשלתית ממליצה להגביל את כמות הפוספטים שמותר לכיל לכרות בנגב, מה שעשוי לשמר לישראל עתודות של פוספטים לכרייה למשך 190 שנה, במקום ל־70־80 שנה. הוועדה הגישה את מסקנותיה לשר האנרגיה סילבן שלום בימים אלה. המלצותיה צפויות להגביל את יכולתה של כיל, שבשליטת משפחת עופר, להגדיל את רווחיה והכנסותיה בשוק בעתיד.

כיל מעבירה לקופת המדינה כ־3 מיליון דולר תמלוגים בלבד בשנה על פוספטים, כאשר הרווח הגולמי שלה ממגזר הפוספטים והדשנים במפעליה בישראל ובעולם עמד בשנתיים האחרונות על כ־480 מיליון דולר בממוצע לשנה. היקף התמלוגים על הפוספטים נקבע לפי פקודת המכרות והוא נמוך מאוד יחסית לתמלוגים על נפט וגז. ההיקף אמנם הועלה אחרי מחלוקת ממושכת לפני כ־3 שנים, אך הוא עדיין עומד על כ־40 סנט בלבד לטון (בדומה לנפט, אגב, לפוספט יש מחיר בבורסות הסחורות בעולם. מחירו של טון פוספט גולמי הוא כ־130־140 דולר). בחינת היקף התמלוגים אמנם לא היתה במנדט של הוועדה, אך היא המליצה לבחון את שינוי המנגנון, וקבעה כי מדיניות התמלוגים הנוכחית "אינה מובילה בהכרח לקבלת תמורה מיטבית על ניצולן של עתודות הפוספט".

לשמור על העתודות

הפוספטים, משאב מתכלה שנכרה מהאדמה, מהווים מרכיב בסיסי בייצור דשנים עבור החקלאות המודרנית. ככל שהדרישה למזון גדלה בעולם, גוברת גם הדרישה לפוספטים. על רקע החשש למחסור בפוספטים בעולם והשאלה כיצד ישראל מנהלת את העתודות שלה, מינה בספטמבר שעבר מנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח, ועדה ממשלתית לנושא. בראש הוועדה עמד ראש מינהל אוצרות הטבע במשרד, יוסי וירצברגר, ומסקנותיה נחשפות כאן לראשונה.

כיום אין מגבלה על היקף כריית הפוספטים בישראל, ועל רקע החשש מהידלדלות העתודות בארץ ובעולם ממליצה הוועדה להגביל את היקף הכרייה המאושר. הוועדה ממליצה כי המגבלה תעמוד על 7.5 טון בשנה (לפי הנתונים, בשנים האחרונות כרתה כיל בממוצע 7.5 טון סלעים מהאדמה, והצפי לגידול בכרייה עומד על 3% בשנה). לפי המלצת הוועדה, כיל - או כל חברה אחרת שתרצה להיכנס לתחום - תוכל להגדיל את היקפי הכרייה רק במידה שתלמד להשתמש בסלעי פוספט "נחותים" יותר, כלומר כאלה שאחוז הזרחן בהם נמוך.

המלצה נוספת של הוועדה היא לאסור בהדרגה על החברה לייצא את סלעי הפוספטים עצמם לצורכי ייצור תעשייתי בחו"ל, אם כי האיסור מסויג בכך שהמדינה תבצע פיילוט שיבחן את אפשרות הכרייה השנויה במחלוקת בשדה בריר שבבקעת ערד, ושתאשר את הכרייה במקום. בעוד שכיל דורשת לכרות פוספטים בשדה בריר, תושבי האזור מתנגדים לכך מחשש לפגיעה בבריאותם, והמאבק הולך ומחריף (ראו מסגרת).

לפי נתוני הוועדה, היקף עתודות הפוספטים בכל השדות הפוטנציאליים בישראל הוא כ־1,400 טון. כ־550 טון מהם נמצאים באזור בקעת ערד. להערכת המשרד רק כ־140 מיליון טון מתוכם הם עתודות שניתנו לכרייה, כמחציתם בשדה בריר. דוח הוועדה, שבה נטלו חלק גם נציגים מהמכון הגיאולוגי וממשרד הכלכלה, תומך בניצול העתודות בשדה בריר. בנוסף לטענה שאלה העתודות הטובות ביותר, נטען עוד שבאזור מתוכנן לקום יישוב בדואי מסודר ואם לא יכרו שם כעת, לא ניתן יהיה לנצלן בעתיד.

מבדיקת הוועדה עולה עוד שכיום כ־25% מהסלעים שכיל כורה מיוצאים כסלעי פוספט מועשרים, כלומר כחומר גלם לתעשייה בחו"ל במפעליה או במפעלים אחרים. הוועדה המליצה להגביל את היקפי הייצור כדי לגרום לכך שכיל, או חברות אחרות, יקימו מפעלים חדשים לניצול הפוספטים לייצור דשנים ומוצרי המשך סופיים אחרים, מה שאמור להגדיל את היקף ההשקעות הכלכליות בארץ ואת היקף התעסוקה.

הוועדה קובעת עוד שכיל תצטרך לשקם את כל המכרות שלה, כולל מכרות שקיבלה בירושה עם רכישת החברה מהמדינה שלא שוקמו כראוי.

כיום רק לכיל יש זיכיונות לכריית פוספטים, אך המדינה יכולה לתת זכויות כאלה בהליך מכרזי או אחר גם לגופים אחרים. עם זאת, לכיל יש יתרונות בסיסיים בשטח, הן בשל ההיכרות הטובה עם המכרות ושטחי הכרייה והן בזכות מתקני הייצור שלה. כל חברה אחרת תצטרך להשקיע הרבה כסף לפני שתוכל להתחיל לפעול.

מכיל נמסר: ״אנו לא מכירים המלצות או רעיונות אלה. עתיד תעשיית הפוספט בישראל תלוי באישור כרייה בשדה בריר, על כל ההשלכות הנובעות על התעסוקה והפרנסה של אלפי משפחות בנגב. לכן, כל תכנון אסטרטגי ארוך טווח של סוגייה זו מותנה באישור כרייה בשדה בריר״.

footer